"מכוניות זיקנו מתוך סמטאות צרות ועמוקות אל רדידותן של כיכרות מוארות. אפלת הולכי הרגל ציירה חבלי-ענן. במקומות שחפזונם הרופף שוסע בקווים של מהירות, התעבו החבלים, החישו זרימתם ולאחר תנודות מספר חזר אליהם הדופק הסדיר. מאות צלילים נסתבכו והיו להמיית תיל; מתוכה נזדקרו חודים אחדים, התקדמו לאורך צלעותיה החדות וחזרו והתיישרו; רסיסי טונים צלולים נתפצלו ופרחו להם.
לפי אותה המיה – אף כי יתקשה לתאר את ייחודה – יכיר אדם בעיניים עצומות, בשובו לאחר שנים של היעדרות, כי בבירה הקיסרית והמטרופולין הוא נמצא. ערים, כבני אדם, ניכרות בהילוכן. לכשיפקח את עיניו, יכיר לפי אופן תנודתה של התנועה ברחוב, זמן רב בטרם יתברר לו הדבר מתוך איזשהו פרט אופייני. ואפילו רק ידמה בנפשו כי מסוגל הוא לכך, אין בכך נזק.